הזיכרון שלנו הוא מהתופעות המרתקות והמורכבות ביותר בפעולת המוח. בניגוד למחשב, הקולט מידע ושומר אותו, הזיכרון המוחי פועל באמצעות סחף רב חושי הנקלט באזורים שונים של המוח, המתקשרים ביניהם ויוצרים את המידע שאנו אוגרים ושולפים.
הזיכרון נחוץ לנו לא רק ללמידה. למעשה, הוא אחד האלמנטים החשובים ביותר בתפקוד היומיומי שלנו, וגם בקיום האנושי: "כדי להיות מודע ולהבין את תפיסת האני השזור בזמן ובמרחב", מסביר ד"ר ליאור אונגר, מומחה לנוירוכירורגיה מהמרכז הרפואי שיבא, "הזיכרון הוא הסלע שלנו, נקודת האחיזה לתשובות לשאלה מי אני, מה אני, איפה אני נמצא, מה האינטראקציות שלי במרחב. בלי הזיכרון הכה משוכלל, לא היינו מסוגלים לזה. אבולוציונית, כדי שנעלה שלב נוסף, היינו צריכים את הזיכרון המפותח הזה שיעגן אותנו בתוך העצמי".
קראו עוד:
6 צפייה בגלריה
הזיכרון מתחלק לשני סוגים עיקריים: זיכרון לטווח קצר וזיכרון לטווח ארוך
(איור: shutterstock)
הזיכרון מתחלק לשני סוגים עיקריים: זיכרון לטווח קצר וזיכרון לטווח ארוך. זיכרון לטווח קצר כולל בעיקר את "זיכרון העבודה", ואילו הזיכרון לטווח ארוך כולל שני סוגים עיקריים: זיכרון מפורש וזיכרון מרומז.
זיכרון מפורש
הזיכרון המפורש מתאפיין בכך שאת הידע המאוחסן בו ניתן לתאר בקלות במילים. ישנם שלושה אזורים במוח המעורבים בזיכרון מפורש: ההיפוקמפוס, הניאו-קורטקס והאמיגדלה. ההיפוקמפוס, הממוקם באונה הטמפורלית של המוח, הוא המקום שבו נוצרים זיכרונות אפיזודיים - זיכרונות אוטוביוגרפיים מאירועים ספציפיים בחיינו, כמו ההצגה שראינו עם הילדים בשבוע שעבר.
האמיגדלה לא רק משנה את החוזק והתוכן הרגשי של זיכרונות, אלא ממלאת גם תפקיד מפתח ביצירת זיכרונות חדשים שמלמדים אותנו לפחד כדי להימנע מסכנות
סוג הזיכרון הזה התגלה בשנת 1953, כאשר חולה בשם הנרי מולאיסון עבר ניתוח נוירוכירורגי שבו הוסר אזור ההיפוקמפוס כדי לטפל באפילפסיה שלו. הוא אכן נרפא מהמחלה וחי עוד 55 שנים בריאות, אולם לאחר הניתוח הוא הצליח ליצור רק זיכרונות אפיזודיים שנמשכו מספר דקות ולא היה מסוגל לאחסן מידע חדש שיישאר לצמיתות.
עם זאת, הוא עדיין היה מסוגל לשפר את הביצועים שלו במשימות מוטוריות שונות, גם כאלה שלא נתקל בהן בעבר. הדבר הצביע על כך שלמרות שההיפוקמפוס שהוסר בניתוח שלו חיוני לזיכרון, הוא אינו המקום שבו מאוחסנים זיכרונות קבועים ארוכי טווח. בהיפוקמפוס גם לא מאוחסן מידע על למידה מוטורית. כיום כבר ידוע שהמוטוריקה שלנו נשמרת באזורי מוח אחרים – הגרעינים הבסיסיים והמוח הקטן.
אזור נוסף שמעורב בזיכרון אפיזודי הוא הנאוקורטקס, החלק הגדול ביותר של קליפת המוח, השטח החיצוני של המוח. בבני אדם, הניאוקורטקס מעורב בתפקודים גבוהים יותר כמו תפיסה חושית, יצירת פקודות מוטוריות, חשיבה מרחבית ושפה. עם הזמן, מידע מזיכרונות מסוימים המאוחסנים באופן זמני בהיפוקמפוס יכול להיות מועבר לניאוקורטקס כידע כללי – למשל הידיעה שקפאין מעורר. חוקרים סבורים שהתקשורת בין ההיפוקמפוס לניאוקורטקס מתרחשת בעיקר בזמן שאנו ישנים.
האמיגדלה, מבנה בצורת שקד באונה הטמפורלית של המוח, מייחסת משמעות רגשית לזיכרונות. זה חשוב במיוחד מכיוון שקשה לשכוח זיכרונות רגשיים חזקים, למשל כאלה הקשורים בבושה, שמחה, אהבה או אבל. הקביעות של זיכרונות אלה מעידה על כך שאינטראקציות בין האמיגדלה, ההיפוקמפוס והניאוקורטקס הן חיוניות בקביעת היציבות של הזיכרון - כלומר, באיזו יעילות הוא נשמר לאורך זמן.
יש היבט נוסף למעורבות האמיגדלה בזיכרון. האמיגדלה לא רק משנה את החוזק והתוכן הרגשי של זיכרונות, אלא ממלאת גם תפקיד מפתח ביצירת זיכרונות חדשים שמלמדים אותנו לפחד כדי להימנע מסכנות. האמיגדלה גם מעורבת בהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD).
זיכרון מרומז
בעוד שהזיכרון המפורש מתייחס ל"מה", הזיכרון המרומז מתייחס ל"איך" ומכיל, בין השאר, ידע הנוגע למיומנויות מוטוריות וקוגניטיביות שונות. ישנם שני אזורים במוח המעורבים ביצירתו: הגרעינים הבסיסיים והמוח הקטן. הגרעינים הבסיסיים הם מבנים השוכנים עמוק בתוך המוח ומעורבים במגוון רחב של תהליכים, כגון רגש, עיבוד תגמול, היווצרות הרגלים, תנועה ולמידה. הם מעורבים במיוחד בתיאום רצפים של פעילות מוטורית, הדרושים בעת נגינה, ריקוד או משחק כדורסל. הגרעינים הבסיסיים הם האזורים המושפעים ביותר ממחלת פרקינסון והדבר ניכר בתנועות הלקויות של חולי הפרקינסון.
המוח הקטן, מבנה נפרד הממוקם בבסיסו האחורי של המוח, הוא החשוב ביותר בשליטה במוטוריקה עדינה, מהסוג שמאפשר לנו להשתמש במקלות אכילה או ללחוץ על מקש הפסנתר יותר בעדינות. דוגמה ללמידה מוטורית במוח הקטן הוא הרפלקס הווסטיבולו-עיני, שמאפשר לעיניים שלנו להתביית על אובייקט ועדיין לראות אותו בזמן שאנו מסובבים את הראש.
זיכרון עבודה
בחיי היומיום אנחנו מבצעים אינספור פעולות אינטואיטיביות הדורשות מהמוח שלנו שליפה מהירה: נהיגה ועצירת הרכב בעת סכנה, שתיית מים כשאנחנו צמאים, או חיוך לעבר מישהו מוכר שחלף לידנו. שליפה מהזיכרון העמוק היא תהליך ארוך שדורש עיבוד מידע ואינו מאפשר לנו את המטלות המהירות הנדרשות לנו ביומיום. כאן נכנס זיכרון העבודה, אוסף קטן ושליף של מידע שמאפשר התנהלות מהירה במצבים שונים - קבלת החלטות, חשיבה ואינספור מטלות.
איך לזכור טוב יותר - 10 עצות
הזיכרון, כאמור, הוא אחת מהתופעות הקסומות והמורכבות ביותר במוח שלנו. אלפי מחקרים ברחבי העולם נערכו ועדיין מתבצעים בניסיון להתחקות אחר מסתרי הפעילות המוחית, וחלקם הניבו לא מעט מסקנות: הקפדה על אורח חיים בריא משפיעה על כל איברי הגוף, וגם על האיבר החושב שלנו. אבל גם צורת הלימוד חשובה ועשויה לשפר את היכולת שלנו לזכור. אספנו את הטיפים השכיחים שפורסמו בספרות הרפואית בשנים האחרונות ועשויים לסייע לכם לשנן ולזכור טוב יותר.
1. נהלו אורח חיים בריא
המוח שלנו הוא האיבר הרגיש ביותר למחסור בחמצן. כך למשל, מחסור בחמצן של שמונה שניות יגרום לגוף "ליפול" לצורה מאוזנת, ובמילים אחרות: להתעלף. מחסור בחמצן של ארבע דקות יגרום למוות מוחי. כל אותם גורמים שמפריעים למעבר התקין של חמצן בכלי הדם אל המוח, ישפיעו גם על הזיכרון שלכם. פעילות גופנית, תזונה נכונה, שמירה על רמות שומנים וסוכר תקינים, לחץ דם בגבולות הנורמה, הימנעות מעישון והפחתה בצריכת אלכוהול - כולם ישפרו את התפקוד המוחי וגם את הזיכרון.
2. בדקו את מצבכם הרפואי
אם ידוע לכם כבר זמן מה שיש לכם בעיה בשינון ולמידה, פנו לרופא המשפחה וייתכן שהוא יפנה אתכם לבדיקות שונות. מצבים רבים עלולים להשפיע לרעה על הזיכרון, כמו מחסור בברזל ובוויטמין D, צליאק, הפרעות בתפקוד בלוטת התריס, מצבים דלקתיים ומחלות כרוניות.
6 צפייה בגלריה
במהלך השינה מתרחשים במוחנו אינספור תהליכים החשובים לשינון וזיכרון
(צילום: אילוסטרציה adobestock)
3. לכו לישון
כן זה ברור: ככל שנוקפים הימים לקראת אירוע חשוב או בחינה גדולה, עולה הסטרס ועמו מגיעים גם הלילות הלבנים. אבל השינה חשובה לא רק בגלל העייפות, אלא כי במהלך השינה מתרחשים במוחנו אינספור תהליכים החשובים, בין היתר, לשינון וזיכרון. מחקרים רבים הראו כי סטודנטים שישנו מעט לפני הבחינה, הצליחו פחות וטעו יותר. לימוד אל תוך הלילה בעיקר לפני הבחינה, לא רק שאינו אפקטיבי אצל רוב בני האדם, אלא פוגע בביצועים.
4. הירגעו
סטרס הוא אחד הגורמים המרכזיים לבעיות זיכרון. במהלך דחק מופרש בין היתר הורמון הקורטיזול הפוגע ביכולת השינון והלמידה, תוך שיבוש גם במעבירים עצביים כמו דופמין, החשובים לריכוז ושינון. הלחץ מונע מאיתנו לא רק ללמוד, אלא גם לשלוף את המידע. אם אתם לא מצליחים להתגבר על החרדה, נסו טכניקות שונות ברפואה משלימה, דברו עם יועץ או פסיכולוג, או היוועצו עם רופא המשפחה שידע להכווין אתכם למצב רגשי ומנטלי תקין.
6 צפייה בגלריה
נסו את השיטות השונות לארגון המידע, ומצאו איזו עובדת לכם טוב יותר
(צילום: shutterstock)
5. ארגנו את המידע
המוח שלנו עובד בתבניות ומגירות, וככל שהמידע יהיה מסודר יותר, הוא יאוחסן טוב יותר במוח. יש כאלה שקל להם לזכור כמויות עצומות של חומר באמצעות חלוקתם לטבלאות, אחרים מעדיפים לסכם מלל ארוך בעצמם, יש כאלה שמסתפקים בלמרקר את החומר מהספר ולעבור עליו. כך או כך, לוקח זמן רב כדי למצוא את דרך הארגון הנכונה לכם ולמוח שלכם. נסו את השיטות השונות לארגון המידע, ומצאו איזו עובדת לכם טוב יותר.
6. כתבו את זה
מסתבר שאחת השיטות היעילות ביותר לרבים היא הדרך העתיקה – לכתוב וביד. מחקרים מצאו שכתיבת המידע ביד אפקטיבית יותר מהקשבה ואפילו מהקלדה על המחשב. הכתיבה דורשת הפעלה של המרכז המוטורי של המוח ומרכזי הקשב והזיכרון, שמשפיעים על קליטת המידע ואחסונו. המחקרים הראו שתלמידים שכתבו ביד או על לוח, הצליחו לזכור יותר מאשר אלה שרק הקשיבו או שהקלידו את ההרצאה או החומר.
7. אמרו את זה בקול
מחקרים הראו שהפעולה הכפולה של דיבור והקשבה מסייעים לקליטת המידע בזיכרון ארוך הטווח. האפקט נובע ככל הנראה מהשפעת החזרתיות של המידע, החשובה לצורך שינון וזיכרון, והפעלת המערכת המילותית שמערבת אזורי מידע שונים במוח שמשפיעים על הזיכרון. גם כאן, רב הנסתר על הגלוי, אך הניסיון מוכיח שזה פשוט עובד.
6 צפייה בגלריה
מצבים רבים עלולים להשפיע לרעה על הזיכרון, כמו מחסור בברזל ובוויטמין D
(צילום: Shutterstock)
8. חזרו על החומר
שחקנים יודעים את זה היטב: חזרות, וכמה שיותר, עוזרות לשינון, ולזיכרון. ולראייה: ישנם שחקנים שמסוגלים לדקלם טקסטים ולהופיע בלי כל בעיה בכמה הצגות במקביל. הסיבה לכך היא אותן חזרות שבהן מתבצעות הקראות של הטקסטים שוב ושוב, לעתים במשך חודשים, עד שהחומר נקלט ונשמר בזיכרון ארוך הטווח.
9. היעזרו בכלים ויזואליים
מפות, גרפים, איורים ותמונות יכולים להועיל ללמידה. הם מפשטים את המידע ומקלים על ההבנה וגם על הזיכרון, ומאוחר יותר גם על אלמנט קריטי מאוד בזמן הבחינה: שליפת המידע. מסתבר שהפעלה של אזורים מוחיים הקשורים בראייה, לצד אזורים אחרים שקשורים בעיבוד המידע, מסייעים לאחסון המידע בצורה טובה יותר, ולפליטתו בשעת הצורך.
10. צרו אסוציאציות מוזרות
סטודנטים לרפואה מכירים את זה היטב: רשימות מכולת של עשרות שמות ומונחים שאין בהם כל היגיון. הדרך של הרופאים לעתיד לזכור אותם, היא ליצור אסוציאציות מוזרות ומצחיקות. וככל שיהיו מוזרות יותר, כך ייזכרו טוב יותר. צרו מהרשימה המשעממת והמפרכת אלמנטים ויזואליים, ואפילו קשרו אותם לחושים האחרים – ריח וקול, כל אלה יעזרו לכם לזכור את החומר טוב יותר ולאורך זמן, ולשלוף אותו בקלות.
ייעוץ רפואי: ד"ר ליאור אונגר, מומחה לנוירוכירורגיה, המרכז הרפואי שיבא
